לנצח אחי

ילדי המשפחה השכולה

ילדים המאבדים אח או אחות, סובלים מהתנהגות ההורים לאחר האסון, ועלולים להיות מושפעים מכך כל ימי חייהם. אחד התפקידים הקשים ביותר לאב או לאם, במות ילדם, הוא - להוסיף ולהיות הורה לילדים החיים. לפתע מוטל על ההורה תפקיד שהוא כמעט מעבר לכל מה שניתן מבחינה הגיונית לצפות מבן אנוש. להורות נוסף עתה ממד חדש - מתן סיוע לילד רך בשנים, העומד בפני עוצם ההסתגלות למות אדם בן דורו שלו. משמעו של דבר - לחפש ולגשש אחר המילים הנכונות והגישות הנכונות לניחום אח חי, או אחות חיה. משמעו - סיוע למילוי החלל הריק שהשאיר אחריו הילד המת, שקודם לכן ישב עמם בשולחן, שיחק עמם, ישן עמם באותו חדר, אהב עמם אותן תוכניות טלוויזיה. והריקנות הנגרמת מחוסר כל אלה עלולה להיות תהומית. אבהות ואמהות משמעם מעתה סיעוד נפשי לילד, עד שיבריא, לאחר שנקטע חלק מן המשפחה. הורות משמעה עתה טיול ושיחה עם מישהו והאזנה לו, בשעה שנדרשים מן ההורה כל מאמצי גופו ורוחו ולו אף כדי לחשוב על מה שנדרש לו עצמו.
"ציפיתי ללא הרף לעזרה כלשהי מאמי, לאחר מות אחי", אמרה אשה בשנות הארבעים המאוחרות. "אף-על פי שמת כאשר הייתי בת שש-עשרה, לעולם לא אשכח את הרגשת הבדידות ההיא - או כמה מפוחדת הייתי משום שדומה היה שאינני יכולה להגיע לא אל אבי ולא אל אמי. למען האמת, לא זכור לי שהם התאמצו ביותר לעזור לי. הם היו עסוקים מדי ביגונם שלהם".
אין הידברות עמוקה על רגשות הנוגעים לילד המת. לעיתים רחוקות מסוגל הילד להתייצב לפני אמו השכולה ולומר לה: "לפעמים שנאתי את אחי, אפילו קיוויתי לפעמים שימות, בגלל זה הוא מת?" אבל דחף רגשי זה יחוש לעיתים קרובות ילד רך, שלא אחת הוכה, הוטרד או נפגע על-ידי אחות או אח.
אין ספק, כמובן, שיש ילדים אשר טרגדיה כזאת מותירה בהם פחות כעס ויותר תחושה שהבינו ללבם, אך עובדים סוציאליים אומרים, כי בדרך כלל ילדים שאחיהם או אחותם מתו, מוצאים נושא למקד בו את כעסם. לעיתים קרובות הם בוחרים לכך דמויות סמכותיות כהורים, קרובי משפחה, מורים ואפילו את אלוהים. אפשר שהלקח הממשי שמפיקים ילדים ממות אח או אחות הוא שלא כל דבר בחיים הוא טוב או נסבל. יש בחיים דברים טרגיים, אין מנוס מהם. אלה הם אותם דברים, שבשום פנים ואופן לא יכול להיות להם סוף טוב. ילדים שמינקותם נהגו לפנות אינסטינקטיבית אל הוריהם, כדי שיקלו על מכאובם, רואים לפתע - ובאור הגרוע ביותר - צד אחר של אם ואב. הם רואים את הוריהם בחוסר-האונים. הם רואים אותם המומים. הם מצפים לניחומים מבריות שהן עצמן זקוקות לנחמה.
בעיה אחרת שאחיו של ילד מת או אחותו נתקלים בה לעיתים היא ההשוואה שכמעט אין להימנע ממנה, עם הילד המת. ברוב המשפחות קיימת יריבות טבעית בין אחים ואחיות - על תשומת-לב ההורים, על ציוני בית-הספר, על מקומות ראשונים בתחרויות. יש והורים מעדיפים, הכול לפי הנסיבות, ברגע נתון ילד אחד, וברגע אחר - ילד אחר. יריבויות אלה מתרחשות בכל הבתים והן חלק מתופעות ההתבגרות. כאשר ילד מת, מוטלת על ההורים חובה כלפי ילדיהם החיים; עליהם לוודא שיריבות בריאה שהורגשה בשעתה לא תהפוך לזיכרון או לרגש מזיקים.
"בעיותיהם של אחים שכולים אינן זוכות להתייחסות. הם אינם נתפסים על ידי הסביבה כאבלים, אין הכרה במצבם המיוחד, באובדן האישי שלהם, בכאבם ובהתמודדות (איצקוביץ וגלובמן
1993)".

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים

 

UA-7010904
אתר הנצחה - אחים זוכרים