לנצח אחי

"אחי מת, מתי תורי?"

האח השכול מפסיד חבר, שותף מתחרה (שאי-אפשר כבר לנצחו לעולם), ובמידה רבה הוא מפסיד גם את הוריו.
מותו של ילד מאיים על תת-המערכת הילדית בכך, שהוא חושף את הילדים הנותרים במשפחה לאימת מותם שלהם. "בלילה אני חולם שאחי בא לקחת אותי איתו" כך מספר ילד המחלים מהתקפת חנק. סיוטים פוקדים אותו בשנתו מדי לילה, מאז מות אחיו. ילדה בת שתים-עשרה הובהלה לבית-החולים שבועיים אחרי מות אחותה כשהיא מתלוננת על כאבים חריפים בבטנה. הילדה נשלחה לביתה ללא ממצא גופני, אך המשיכה לסבול מסימפטומים דומים לאלה של אחותה, עד ליום השנה למותה. כאשר נוכחה לדעת שאינה עומדת למות בעקבות האחות, נעלמו הסימפטומים. הופעת סימפטומים גופניים שכיחה למדי בין ילדים ששכלו אח.
חייבים לשים לב לתגובות מיוחדות בימי זיכרון: יש סימפטומים המופיעים, מחמירים או נעלמים בהגיע הילד לגילו של האח שמת, בימי הולדתו, או ביום השנה למותו. ישנם ילדים המסתבכים בתאונות, כענישה עצמית על מה שנראה להם התנהגות רעה כלפי האח לפני מותו. ילדים כועסים על הוריהם: "מדוע לא שמרתם עליו? איך אפשר לבטוח בהורים אשר הניחו לילדם להיפגע? ייתכן שגם עלי לא תשמרו כיאות? אולי אני הייתי זה אשר צריך היה למות במקומו?" יש ילדים המשתדלים בכל מאודם להיות 'טובים' כדי לכפר על מות האח, להגן על עצמם או לפצות את ההורים (אילון 1983).
מול כאבם של אבא ואמא כאילו מתגמד כאבו של האח. לאם ולאב לא יהיה תחליף במקום הבן שמת. אולם לאח שנותר, עם כל הכאב, עדיין כל החיים לפניו. לעיתים לוקח הילד על עצמו את החובה להרים את המוראל של בני הבית. אולם המתחים והניגודים, חיצוניים כפנימיים, מתחוללים גם בתוכו הוא: הפחד שמא תישכח דמות האח, תביעה להמשיך הכול כרגיל, רגשות אשמה על שהוא מתנהג כאילו לא קרה דבר… מות אח מטביע על יתר ילדי המשפחה תחושה של נכות, חוסר איבר חיוני למשפחה, נפגעה ההרמוניה, שיווי המשקל בין האחים הופר, החסר הזה בולט במיוחד באירועים משפחתיים, כמו ערב שבת, ימי הולדת וכדומה. ככל שחולף הזמן, תובעים הילדים להחזיר את חייהם למסלול הרגיל. קשה להם להתמודד עם בית שהפך ל-'חדר הנצחה' עם האיסור להכניס חברים הביתה, עם ההגבלות על צחוק, משחקים והנאות אחרות. יריבות ותחרות בין אחים, שלא מצאה פתרונה במסגרת המשפחתית, עלולה לעורר בעיות בלתי פתורות. כך למשל, ילד שסבר כי אחיו הועדף על ידי ההורים וחש כלפיו טינה, עלול להיתפס לרגשות אשמה כבדים לאחר מות האח. אם באמת היתה העדפה ברורה של האחד, נאלץ הנותר בחיים גם לעמוד מול הורה החש, כי ילדו 'המוצלח' נלקח ממנו ונותר לו הילד ה'פחות מוצלח'. גם אם אין נאמר דבר במפורש, התחושה מעכירה את היחסים. קשה מאוד להתמודד עם האכזבה או עם הציפייה, שהילדים הנותרים יממשו את הציפיות שעורר הבן שאיננו עוד.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים

 

UA-7010904
אתר הנצחה - אחים זוכרים