לנצח אחי

מפגש עם מצבי אבל ואבדן

אבדן מחייב את המערכת החינוכית, מבוגרים וילדים כאחד, להתמודד עם כאב עצום. התמודדות עם אבדן ותוצאותיו היא תהליך מתמשך ביותר ששלביו הראשונים מוכתבים על-ידי טקסים ומנהגי אבלות, ואילו שלביו המאוחרים יותר על-ידי נוהגי הנצחה, תיעוד וימי זיכרון.

עצם המפגש עם אבדן של אדם קרוב מעורר באופן טבעי רגשות שליליים חזקים מאוד כגון: פחד, נטישה, עצב, כעס. רגשות אלו יכולים להיות קשורים מחד גיסא לנפטר  -  צער על מה שלא השיג, אבדן למשפחתו וכו'; מאידך גיסא הרגשות יכולים להיות ממוקדים בפרט הנותר - כעסיו, רגשי האשמה שלו, דאגותיו בכל מה שקשור לדברים שציפה מן הנפטר, ולתחושת בדידות, נטישה ופחד מפני משמעות העתיד לגביו.

כל אלה מובנים כאשר ישנה היכרות ויחסי קרבה אישיים. אך אבדן מעורר גם רגשות קשים במעגלים רחוקים יותר : חברי הנפטר עלולים לחשוש שמה שקרה לחברם עלול לקרות גם להם.קבוצות השתייכות שונות  המייחסות השתייכות לנפטר ברמה המשפחתית, הקהילתית, הלאומית יכולות גם הן לפתח רגשות קשים , על סמך דמיון לנפטר מבחינת ערכים, אמונות, מצבי חיים וכו. חוויית אבדן יכולה להיות קשורה גם לחשיפה תקשורתית לאבדנים של אחרים.

לכן ישנה חשיבות להתייחס לנושא האבדן בכל המעגלים החברתיים הקרובים והרחוקים כאחד על-פי צורכיהם.

מאחר והנושא קשה כל כך ונוגע לכולם, יש צורך להתייחס אליו במסגרת החינוכית - בראש וראשונה בתוך הקבוצה הטבעית של התלמידים, בקרב אנשי החינוך שהם הדמויות המשמעותיות הקרובות לתלמידים וכן בכיתות שהן קבוצות ההשתייכות. במצב זה אלו קבוצת התמיכה שרצוי ליצור עבור התלמידים כולם ועבור הנפגעים במיוחד.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים

 

UA-7010904
אתר הנצחה - אחים זוכרים