לנצח אחי

להיות הורים לאחים שכולים - מאת אורה לפר-מינץ(אם שכולה)

האחים השכולים מאבדים בראש ובראשונה את אחיהם/אחותם, אך יחד עם זה גם את הוריהם, שעסוקים בללמוד את מצבם החדש – להיות הורים שכולים.

 להיות הורים לאחים שכולים - מאת אורה לפר-מינץ(אם שכולה)

 

 הייתי אם צעירה בת 22 כשבאו ובישרו לנו שאחיו הבכור של אבי-ילדיי נהרג בתאונת דרכים. אני זוכרת כמו היום את המחשבה שעלתה בראשי באותן דקות: "מזל שנשארו  עוד 3 ילדים. 3 ילדים זו משפחה". חמותי שקעה יותר ויותר באבלה. לאורך השנים ניסיתי לדבר על  ליבה ולהראות לה שיש לה עוד ילדים ונכדים, שגם להם מגיע שתשמח בשמחתם, אך היא תמיד בשלה: "אוי, אהרל'ה איננו. איך אני יכולה". לקחנו אותה לטיולים, הזמנו להצגות, לתערוכה, לראות פרחים – והיא ממאנת להתחבר לחיים. ראיתי את ילדיה כואבים, ביקרתי את התנהגותה והתחננתי בסתר ליבי התפללתי שאלוהים לא יעמיד אותי במבחן.....

כשבישרו לי שבני השלישי נהרג בפעולה מבצעית, הבנתי שאלוהים מעמיד אותי במבחן, ומאז (מ – 2.11.01) אני משתדלת לעמוד במבחן ולעבור אותו בהצלחה. אני נבחנת בלהיות אם לאחים שכולים.

אז מה קורה בעולמם של האחים?

אתייחס לאחים בגיל ההתבגרות בין 13-20 ולאחים שכולים בוגרים.

 

 קשיים של אחים שכולים מתבגרים:

 1.      האחים השכולים מאבדים בראש ובראשונה את אחיהם/אחותם, אך יחד עם זה גם את הוריהם, שעסוקים בללמוד את מצבם החדש – להיות הורים שכולים.

2.      שמחת החיים הטבעית לגיל ההתבגרות עומדת בסתירה לעצב על האובדן. לפעמים לא ברור להם איך הם שמחים בשעה שהם אמורים להיות אבלים.

3.      בגיל ההתבגרות האחים השכולים רוצים להיות דומים לחבריהם ("קבוצת השווים") ולא נוח להם עם "החותמת" של אח שכול. לכן יש כאלה (במיוחד אצל בנים) שמסתירים את עובדת היותם שכולים.

4.      מתבגרים נמנעים על פי רוב  ללכת לשוחח עם פסיכולוג ו/או יועצת. הם גם לא משתפים את החברים בקשיים ("זר לא יבין זאת"), וכך יוצא שהאחים לא משוחחים על מורכבות רגשותיהם בעקבות האובדן.

5.      יש נטייה לעשות אידיאליזציה של האח/אחות המת/ה, וכך יוצא שהאחים האחרים מרגישים בצילו של האח שנפל.

6.      לפעמים החברה משדרת (ולעיתים אף אומרת זאת במפורש) לאחים שהם צריכים עכשיו לתמוך בהורים (היפוך תפקידים) ולהיות חזקים עבורם. מצפים מהם להתנהג "בסדר" כדי לא להוסיף להוריהם קשיים.

7.      האווירה בבית מעיקה, לפעמים לא נעים להביא חברים הביתה.

8.      לעיתים יש ניסיון להדחיק את האבל, לא זוכרים חוויות משותפות עם האח שאיננו.

9.      געגועים לאח/לחבר שהיה יכול להיות שותף לחוויות ואולי גם לתמוך ולייעץ.

10.  יש חוסר מודעות להשפעות  השכול. מרגישים שמשהו "לא בסדר" ולא מבינים מה.(השכול פוגע בין השאר בקשב ובריכוז).

11.  בחלק מהמשפחות החגים הופכים להיות דבר מעיק ומאיים.

12.  יש אחים שכולים שמתלבטים מה צריך לענות כששואלים אותם: "כמה אחים יש לך?" ומה לענות כששואלים: "מה עושים האחים שלך?". (יש אחים שכולים שמעדיפים לא למנות את האח שאיננו כששואלים כמה אחים יש להם).

והרשימה עוד ארוכה.....

עמוס מדי? שערו לכם מה ילדכם/ילדתכם מרגישים?

 

  

חשבתם שרק בגיל ההתבגרות קשה? 

 ומה  עובר על האחים הבוגרים יותר?

 

€          חשש מה יקרה להורים, האם יחזיקו מעמד.

€          מה יקרה למסגרת המשפחתית?

€          אין את מי לשתף באבל. חברות לא יבינו זאת ולהורים יש הקושי שלהם.

€          האם מה שקורה לי זה "נורמאלי"?

€          הדחקה של האבל.

€          הרצון הטבעי לשמוח ולחיות רגיל. (האם אני "בסדר"?)

€          לא נעים להביא חברים הביתה כי האווירה קודרת (במיוחד חברים חדשים שהכרנו אחרי                האסון).

€          בן הזוג רוצה לחיות נורמאלי (לא תמיד מאפשר עצבות ואבל לאח השכול).

€          רצון לגדל ילדים באווירה בריאה (לא רוצים שהנכדים יראו את הסבתא בוכה כל הזמן).

€          חוסר נעימות כלפי ההורים.

€          הקושי עם הכאב של ההורים. ניסיון לברוח מהכאב הזה.

€          כעס על ההורים שעסוקים כל הזמן באח שאיננו, ואינם פנויים לאחאים החיים.

€          תסכול מכך שההורים אינם מרפים כמעט מהשכול (לא פנויים ליהנות או לשמוח).

€         חשש שעם השנים הם ישכחו את האח שנהרג.

 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים

 

UA-7010904
אתר הנצחה - אחים זוכרים