לנצח אחי
אתר עמותת "לנצח אחי" הוקם כהנצחה לזכרו של סגן אודי כהן ז"ל

ע"י אחותו רותי רונן
ממקימי העמותה

    

מילוא יוכבד אחותו של יצחק (הג'ינג'י) שטיינוביץ ז"ל

 

 

טוראי יצחק (הג'ינג'י) שטיינוביץ

בן נחמה וירחמיאל

אח של יוכבד מילוא

נפל ביום ד' באייר תש"ח

13.5.1948

בן 17 בנופלו,   יהי זכרו ברוך

 

סיפורה של יוכבד , ערב הזיכרון "אחים זוכרים לנצח " אפריל 2015

 

שמי יוכבד מילוא ואני אחותו של יצחק שטינוביץ זכרו לברכה ,  הג'ינג'י ,כפי שכולם קראו לו , שנפל בקרב האחרון בגוש עציון.

יצחק היה הבכור ואני נולדתי כשלוש שנים אחריו.

גדלנו בשכונות תל אביב :- שכונת "מכבי" ובשכונת מונטיפיורי.

הורינו נחמה וירחמיאל זכרם לברכה , מותיקי היישוב ובעלי זיקה לחינוך דתי לאומי.

התייתמנו מאב בשנת 1945 , יצחק שהיה כבן 14 ,עבר משבר והבין כי עליו לסייע בפרנסת

המשפחה.בצד למודי ערב בבית ספר  "אחד העם"  , הוא עבד וסייע לפרנסת המשפחה בחנות

להפצת חומרי חשמל.

בהיותו בן 15 , הצטרף לארגון "ההגנה".

בלחץ של אמי שנותרה  לבדה אחרי מות אבי  , הוא עזב .ליבו לא היה שלם עם ההחלטה.

יצחק היה נער פעיל , שוקק חיים וחברים. זו הילדות הזכורה לי . הבית שלנו תמיד היה מלא.

בפסח תש"ו ( 1946) הוא יצא לטיול עם חברים בגוש עציון. המקום והאנשים הרשימו אותו והוא הביע רצון לחזור למקום ולסייע .

עם פרוץ מאורעות תש"ז ( 1947) הוא החליט להתגייס למרות שיכול היה להשתחרר כי היה בן יחיד ומפרנס .הוא החליט לא התחמק !

הפעם אמא לא עצרה אותו , רק התפללה לשלומו.

ואני ,אחותו הקטנה התפללתי וקיוויתי כי הוא ישמור על עצמו ויישמר מכל רע.

יצחק התגייס לפלוגה הדתית של חי"ש תל –אביב והתאמן  ב"שרונה" . מקצועו היה – חבלן.

מכתבים רבים היה כותב לי ומספר חוויות ,רשמיים וקשיים  ושנינו היינו מנסים להסתיר מאמא – שלא תדאג. במרס 1948 , לאחר אימונים , הוטסה המחלקה לגוש עציון הנצור.

הטיסה הייתה במטוס פרימוס קטן והם הוטסו אחד אחד .המטוס נמצא כיום במוזיאון חיל האוויר בחצרים.

בגוש עציון היה יצחק כשלושה חודשים המכתבים ששלח לנו מגוש עציון היו קצרים :-

אני חי בריא ושלם , בברכת הניצחון , שלכן יצחק

באותה תקופה , מידע לא זרם כמו היום. היו שמועות ...זה שמע ככה וזה שמע ככה ... ואנחנו רק התפללנו לטוב.במכתבו האחרון אלינו ,  חמישה ימים לפני נפילתו הוא

הזכיר את החברים היקרים שנפלו, והוסיף:

"המולדת נקנית אך בקרבנות, היא תובעת דמים".

משפטים קשים לקרוא במכתבים ... אבל זה היה יצחק. רגיש לסביבה ולחבריו.

יצחק נפל בד' אייר תש"ח עם עוד כ- 170 לוחמים וחברי כפר עציון בקרב קשה.

במשך זמן רב נותרו חללי גוש-עציון מושלכים בשטח.הלגיון לא איפשר להגיע אליהם ולהביאם לקבר ישראל.

רק בחודש חשון תש"י,( נובמבר 1949)  לאחר משא ומתן דיפלומטי ארוך, התאפשר "מבצע ליקוט העצמות".  הרב הצבאי הראשי הרב שלמה גורן מונה אחראי לפעולה

עשרה ימים נמשך המבצע. במהלכו, הפכו כל אבן ואבן כדי לברר שלא נותרה גופה אחת בכל רחבי הגוש.

ביום חמישי, כ"ה חשון תש"י, 17.11.49 נערכה לוויה ממלכתית גדולה בירושלים, שבה הובאו לקבורה, נוסף על חללי גוש-עציון, גם חללי קרב הרדאר, לטרון ונוה-יעקב למעלה מ-300 איש.

כשנה וחצי אחרי הקרב, הובאו לקבורה בקבר האחים הגדול והראשון בהר הרצל.

אמא שהייתה גם אלמנה וגם אם שכולה ,ניסתה להיות חזקה ולתפקד. היא לא נישאה מחדש.

אני נשארתי לבד. תחושת הלבד היא התחושה החזקה הזכורה לי למרות השנים שעברו.

המשפחה המורחבת עטפה אותי -  אבל הריק בלב שנוצר עם מותו של יצחק מלווה אותי עד היום.

הייתה בי תחושת עצב ובדידות עמוקה והמחברת הייתה "חברתי".

במחברת יכולתי "לשפוך" את המחשבות , התחושות ,הרגשות ,הכאב ... הכל.

כשבגרתי , הגעתי למשרד הבטחון ואמרתי :

שלום , אני אחותו של יצחק שטינוביץ ז"ל ואני מבקשת שתמצאו לי עבודה מכובדת.

למזלי מצאו. היום אני גימלאית של משרד הביטחון לאחר שרות מגוון של למעלה מ - 30 שנה.

"הלבד" שליווה אותי , התמלא בבעל אוהב ,ילדים ,נכדים ונינים שכולם מכירים את סיפורו של יצחק.

כל שנה כולנו מגיעים לאזכרות בהר הרצל ובבן שמן , שם הוקמה אנדרטה לחילי הפלוגה הדתית חי"ש תל –אביב , שחלק מחבריה הגנו על בן שמן.

ערב הזיכרון לחללי מערכות ישראל ד' באייר , הוא גם יום הזיכרון הפרטי שלנו , יום נפילת גוש עציון.

ממרום גילי , אני מקווה כי מורשת ההנצחה ליצחק אחי היקר  שהשארתי לילדי , נכדי וניני תמשיך.

כאחות שכולה כ- 67 שנים ,הכאב לובש פנים וצורות במשך הזמן.

אני מברכת על קיום עמותה לאחים ואחיות שכולים המאפשרת לנו

את המקום שלנו בכאב השכול.

 

 

אחי / יוכבד מילוא

שיר שכתבתי בהיותי בת 15 עם הוודע על מותו של אחי יצחק.

 

דומם ניצבנו , לפנינו תל העפר

האמנם זה מה שנשאר מאחי היקר ?

אח יקר וקדוש ויחיד   ,  הן זה הג'ינג'י החביב

בעוד חלב אם על שפתיו

יצא להגן ונפל עלי קרב

חייו הצעירים  למולדת מוקדשים.

מולדת יקרה צעירה ונשגבת  שלמען קיומה בעוז נאבקת

ועתה נשאר חלל ריק ובעקבותיו היתמות

רוח השמחה שבך פעמה עזבתנו   ונשארה – העצבות

אי צחוקך המחייה לבבות נדכאים

ועיניך היורקות ברקים וזיקים

ובלילות הירח המזהירים  לי יספרו חרש כוכבים

על גבורת נערים שנפשם קדשו

למען מולדת לעם ועם למולדת יחיו.

 

 

 

 

 

הנצחת יצחק באתר ההנצחה והמורשת של כפר עציון  

 לצפיה לחץ כאן

 

 

 

 

לאתר יזכור  לחץ כאן

 

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
דרונט בניית אתרים

 

UA-7010904
אתר הנצחה - אחים זוכרים