לנצח אחי
אתר עמותת "לנצח אחי" הוקם כהנצחה לזכרו של סגן אודי כהן ז"ל

ע"י אחותו רותי רונן
ממקימי העמותה

    

תלמה תומסון לבנון אחותו של יוחאי לבנון ז"ל

טוראי יוחאי לבנון

בן לסלי ויאיר

אח של תלמה תומסון לבנון

נפל ביום י"ג באב תשס"ב

21.7.2002

בן 18 בנופלו,   יהי זכרו ברוך

 

שירים שכתבה תלמה לבנון תומסון לאחיה יוחאי

הלכת,
ועם הליכתך פתחת את בית הקברות האישי שלי.
מהר מאד כבר נוספו עוד כמה מצבות,
ואתה עומד שם בפתח מחייך,
כמו מנצח על כולם.
כל כך אהבת לשחק,
וכל כך אהבת לנצח,
וניצחת.
היית הראשון ללכת,
כנגד כל הסיכויים,
כנגד כל חוקי הטבע של החיים,
היית הראשון לפתוח את בית הקברות שלי.
וכמו בחיים, גם פה כל כך יפה ומתופח.
עיני התכלת שלך הוחלפו לצבע ירוק 
הצמחייה שגדלה על הקבר, ושאבא כל כך מטפח..

אומרים- "תהיי חזקה- את חייבת"
בשביל הבנות שלך, שלא יגדלו עם הכאב והשכול,
בשביל ההורים, בשביל ....
ואני עם בית הקברות שלי,
בלילה כשהכל שקט, 
מי יהיה חזק בשבילי?

שואבת כוחות מחייך הקצרים, מהזיכרונות.
שואבת כוחות מהנחישות שלך להמשיך כנגד כל הסיכויים,
למרות כל הקשיים.
לא רוצה לתת לך לעזוב לגמרי, לא רוצה להיפרד,
רוצה שתמשיך לבוא כשקשה לי ,
תבוא לבקר אותי מידי פעם ותן לי מעט כוחות
להמשיך...
להמשיך להתמודד בעולם ההזוי הזה,
עם המציאות הלא מובנת,
שחיתויות, צביעות, ניצול, פגיעות ושכול...

"עצוב למות באמצע התמוז..."

כל כך עצוב..

ובקרוב אשוב לבית הקברות שלך 
וביחד עם בית הקברות שלי 
נחזיק ידיים...
נדליק עוד נר
ותעבור לה עוד שנה...
ו"נחגוג".
כבר כמעט 12 שנים מאז פתחתי את בית הקברות האישי שלי.

******************************************************

עוד לוויה, עוד אובדן, 
עוד שכול.
אחות עומדת מעל קבר טרי של אח אהוב,
"
איך ממשיכים בלעדיך?" שואלת, בוכה.
ואין מי שיתן לה תשובה,
אין מי שיתן לה הסבר
על הכאב הצורב שנפער בליבה,
שנפער בלב משפחה שכולה.

נקרעת מבפנים..
איך מנחמים אחים שכולים?
איך מנחמים הורים? משפחה?
שפתאום בן רגע התהפך עולמה..
איך מנחמים כשאת בעצמך יודעת מה הם עוברים,
הרי אי אפשר לעודד, החיים שלהם, כבר לא יהיו אותם חיים.

כל הודעה מחזירה אותך לאותו היום, לאותה שעה, לאותה ההודעה.
עוד אובדן, 
ואת נזכרת וחושבת 
על אותה המכה שמקבלת עוד משפחה
"
איך ממשיכים בלעדיך?" מילים מהדהדות חזק ועמוק
ואין חוסם עורקים לעצור את הדימום הפנימי, 
אין שום כדור שיוכל להחליש את הכאב הנוראי
אין תשובה לאותה השאלה,
אין מילה שתחזיר את האבדה.

השעון המתקתק עכשיו פתאום עצר מלכת...
ואת חושבת לעצמך,
כמה זמן ייקח, עד שיתחיל שוב מחדש, לתקתק, אבל אחרת.
הכאב המדמם שורף מבפנים
אלוהים,
איך מנחמים אחים שכולים?

 

******************************

זר לא יבין זאת
את לוקחת את הבנות שלך לבקר את הדוד. 
זה שלפני.... היה גדול מהן, היום, הצעיר.
זה שיש להן ממנו עוד כמה זיכרונות ילדות.
זה שפעם היה צוחק מכל שטות.
גם היום, כמו אז, הן צעירות ויפות, 
אבל היום הן מבקרות אותו כבוגרות מבינות.
זר לא יבין זאת, 
את לוקחת את הבנות לבקר את הדוד .
אבל עכשיו זו רק אבן, קבר, מקום קר מנוכר(למרות השרב).
ועכשיו הן במקומי , לוקחות אחריות על האח / על הדוד
משקות ומנקות, יושבות על המשמר,
דואגות שאף אחד לא יגע,
לא יפגע בפרח, לא יזיז שום צמח בר.
זר לא יבין זאת
את יושבת מחכה לראות, או לא לראות, חברים שהיו והיום כבר בוגרים, הורים לילדים.
אח גדול אחד, חיבוק בלי מילים. יש דברים שעליהם פשוט לא מדברים.
קצין אחד גבוהה במדים כחולים מראה לך בפלאפון שלו איך הילדים גדלים.
פתאום נוחתת לה חיפושית משה רבנו, ממש עליו על הכרית,
מצלמים בהתלהבות,
גם פה בגן עדן של מתים אפשר גם קצת רוח שטות.
אומרים שחיפושית באה להסיר דאגות, להגשים משאלות,
קצת מאוחר לא? רק שזר לא יבין זאת.

*************

לא אמרתי לאף אחד הערב,
אבל כשכולם הגיעו
וצחקנו ושתינו ושמחנו
ראיתי אותך לרגע קט איתנו.
עומד בצד,
מסתכל בחיוך,
ואומר לי
מזל טוב.
16
שנים הפרידו ביננו פעם,
היום עלינו ל 29.

***********************

תן לי את האש שחודרת בי ונושמת, 
בוערת עד עומק ליבי 
תן לי את הרוח, שאף פעם לא עוצרת, 
בחול היא כותבת את שמי

תן לי את הצוהר לראות את כל הזוהר, 
שבא להאיר את דרכי, 
כי כבר החושך סוגר לי את הדלת, 
חומק שוב לתוך מיטתי

תן לי מחר בו אוכל שוב להחזיר על הזמן, 
שהיה בי סגור 
תן לי מחר בו אוכל לשנות את הכל, 
תן לי לכתוב מחדש את סוף הסיפור

*****************************

 

לצפיה בשיר וקליפ לזכרו של יוחאי

 

לאתר יזכור - לחץ כאן

 

הדפסשלח לחברהוסף תגובה
דרונט בניית אתרים

 

UA-7010904
אתר הנצחה - אחים זוכרים